מי ראוי להיכלל בתפילה לשלום שבויי ונעדרי צבא ההגנה למדינת ישראל (צה"ל)

אף על פי שבאתר "הענף לאיתור נעדרים" (אית"ן) של צה"ל, ישנה רשימה ברורה של ששה (6) חיילים... נדיר שבתפילה לשלום הנעדרים והשבויים, יוזכרו כל הששה. למה?!

יש מי שיגיד, ובדר"כ בלי לדעת אפילו בכמה נעדרים באמת מדובר, שזה טירחא דציבורא... אע"פ, שקריאת ששה שמות אורכת כ- 13 שניות בלבד!!

ואם 13 שניות זה טירחא דציבורא... אז יש בתי כנסת שאומרים את התפילה בלי להזכיר שמות!

(מה גם ש- "טירחא דציבורא" לא תמיד מתאים לכל מה שהינו, לכאורה, טורח הציבור!)

בנוסח הנפוץ, אומרים: "מי שברך אבותינו... הוא יברך... את נעדרי צבא הגנה לישראל ושבוייו, ובהם...";

... כאילו אומרים, יש הרבה שבויים ונעדרים... וזה טירחא דציבורא לפרט את כ-ו-ל-ם... ולכן, נציין רק 6 מתוך המי-יודע-כמה...!

אבל... ברוך ה', אין רשימה אינסופית של נעדרים, ובסה"כ מדובר על ששה (6) חיילים (נכון ל- 24 לאוקטובר 2011).

אז מה הבעיה עכשיו... כשאנחנו יודעים שיש רק ששה חיילים?!?!?!?

אז הנה הנוסח המעודכן (תשרי ה'תשע"ב) לתפילה לשלום השבויים והנעדרים,

כשהדגש הוא על שמות ששת החיילים הנעדרים, ופחות על נוסח התפילה, לפני ואחרי ציון השמות.

ששת החיילים הנעדרים (לפי סדר כרונולוגי) הם:

רס"ל זכריה באומל, רס"ל יהודה כץ, רס"ל צבי פלדמן - נעדרי קרב סולטאן יעקוב.

רס"ן רון ארד (מידע נוסף, בוויקיפדיה). רב"ט גיא חבר (מידע נוסף, בוויקיפדיה). טוראי מג'די חלבי (מידע נוסף, בוויקיפדיה).

האם יכול להיות, שמג'די חלבי טוב להיות חייל צה"ל... אבל בגלל שהוא איננו יהודי... לא יתפללו לשלומו? אם טיעון כזה יעלה... הרי שמדובר באפלייה וגזענות לשמה, שאין הדעת סובלת אותה!!!

בזמן האחרון נראה שיהונתן פולארד, הי"ו... קיבל את התואר "שבוי" או "נעדר"... כששמו מוזכר בתפילה לשלום השבויים והנעדרים!!!

מילא, שינסחו תפילה לאנשים במצבו (אנשים שעברו עבירה בזדון ונדונו, ע"פ חוק, למאסר)... אבל להכניס אותו כשבוי??? ועוד במקום חייל צה"ל, שהוכר באופן רשמי ע"י הרשויות כנעדר???

פתאום אין כאן טירחא דציבורא???

איך אפשר בכלל, אם מבחינת מוסרית... ואם מבחינת "צדק"... להציב את יהונתן פולארד באותה קטגוריה כמו את רון ארד או גלעד שליט?

(תזכורת: יהונתן פולארד הופקר לגורלו ע"י ממשלת ישראל, כשזו מנעה את כניסתו למתחם השגרירות הישראלית בוושינגטון, בקטע הזמן הקריטי והגורלי ביותר... כשפולארד נזקק להגנתה של מדינת ישראל. האם אפשר למצוא איפשהו, התנצלות רשמית ופומבית של מדינת ישראל על שככה הפקירה אותו?).

הערב, 24 לאוקטובר 2011, העברתי פנייה לרב הראשי למדינת ישראל - הרב מצגר, דרך פניות הציבור באתר האינטרנט של הרבנות הראשית:

לכבוד הרב מצגר,

נושא הפנייה: נוסח התפילה לשלום שבויי ונעדרי צה"ל.

מדוע הרבנות הראשית לא יוצאת בנוסח רשמי, עדכני ומדוייק לגבי של התפילה הזו?

נאמר לי שהרבנות הראשית כן הוציאה נוסח מסויים, אולם להפתעתי (וחרדתי) לא מוזכרים בתפילה הזו, כל ששת נעדרי ושבויי צה"ל, כמפורט באתר הרשמי של צה"ל - בענף איתור נעדרים.

יש ששה חיילים המוגדרים שבויים או נעדרים (זה אחרי שמחקנו, את גלעד שליט, מהרשימה).

וכן, מדוע יונתן פולארד מוזכר בתפילה הזו? לכל הדעות, יונתן פולארד, איננו ולא היה חייל צה"ל, והוא איננו שבוי וגם לא נעדר!!!

מן הראוי היה שהרבנות הראשית למדינת ישראל, תצא בקריאה רשמית ונוסח תפילה אחיד (גם אם לא כולם יענו לומר דווקא את גרסת הרבנות), שיכלול את כל ששת החיילים... או, שלא יכלול אף שם... ויכלול גם, בנוסח ברור ומתאים, את פולארד.

לתגובת הרב אצפה,
בריאות וכל טוב,

בלי נדר, אם תתקבל תשובה מהרב... אפרסמנה.

יהונתן פולארד נדון, בארה"ב, למאסר עולם, בעוון ריגול.

בנובמבר 2011 ימלאו 26 שנה לישיבתו בכלא... ובישראל אומרים שזה לא צודק שהוא ישב כ"כ הרבה זמן???

איזה מסר רציני מדינת ישראל מעבירה (לעולם, לעצמה, ולעמה)... כשהביטוי "מאסר עולם" נשחק עד כדי כך, שאסיר שנשפט ל- 29 מאסרי עולם (על שסייע ברצח 30 בני אדם, במלון פארק בנתניה)... משוחרר אחרי תשע וחצי שנים בלבד (ראה ההסכם לשחרור גלעד שליט)!!!

או אולי, מדינת ישראל תרצה לטעון... אנחנו שיחררנו, בלב כבד, רוצחים עם הרבה דם על הידיים; אולי, גם פולארד יוכל עכשיו להשתחרר??

כנראה שיש מקרים ש- "לא בכל מחיר"... זה לא בכל מחיר!?!

וכשערבים עם כל-כך הרבה דם על הידיים משוחררים... מדוע לא ישוחרר, לדוגמא, עמי פופר?

אולי זה המקום להזכיר גם את יונה אברושמי, שישב בכלא 27 שנה, והשתחרר בינואר 2011.

ב- 2002, ניסה להשתחרר דרך ועדת השחרורים שליד השב"ס‏‏,‏ אך למרות שזו אישרה לו שחרור, לאחר ערעור המדינה הוא נשאר בכלא. פניות נוספות שלו לשחרור מוקדם נדחו.

פרקליטות המדינה טענה ששחרורו של אברושמי יפגע באמון הציבור במערכת המשפט.

ואם בענייני מרגלים ועונשים עסקינן...

אולי ראוי גם להזכיר, איך מדינת ישראל התייחסה ומתייחסת למרגלים:

מרקוס קלינגברג - קלינגברג נידון לעשרים שנות מאסר (שוחרר ב- 2003). רק לאחר שריצה עשר שנות מאסר פורסמו בעיתונות פרטים על הפרשה. אחרי שש עשרה שנות מאסר ומאבק מתוקשר, הוא שוחרר למעצר הבית, שהיה כמעט בתנאי כלא, חייב אותו לממן מכיסו את השמירה עליו.

מרדכי ואנונו - נחטף לישראל, נשפט, והורשע ואנונו בבגידה ובריגול חמור. ב-11 שנות המאסר הראשונות, שהה בבידוד מוחלט. סיים לרצות את מלוא עונשו - 18 שנים בכלא, ושוחרר מהכלא ב- 2004, תחת הגבלות קיצוניות, ביניהן נאסר על ואנונו לשוחח עם אזרחים זרים או עם עיתונאים, וכן נאסר עליו ולצאת מהארץ.

(לקריאה נוספת: "פרשיות ריגול בישראל")

כנראה שגם בישראל "לא בכל מחיר"... זה לא תמיד בכל מחיר!?!
ונראה שגם במדינת ישראל... יש לפעמים פרינציפים ועקרונות (אם כי לא תמיד באופן פרופורציונאלי). 

קצת צניעות לא תזיק לעם במדינת ישראל, ולראשי המדינה.