סינדרום "ראשית צמיחת גאולתנו" (יולי 2010)

... פגשתי יהודי-ישראלי בניו יורק. התפתחה שיחה קצרה... ובעקבותיה שלחתי לו, ב- 4 ביולי 2010, את האימייל הבא:

גבי,

חיפשתי אותך בגוגל, כמו שהצעת, ומצאתי את הקישור הבא:

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/5685

(ראה המכתב בפורמאט PDF ופורמאט DOC)

לידיעתך, ראשי התיבות צה"ל = צבא ההגנה למדינת ישראל.

מידע נוסף ראה באתר הרשמי של צה"ל

חבל מאוד מאוד שהציבור הצד"לניקי (ציוני-דתי-לאומי) מסרב להכיר בעובדה הזו... אלא חולם, מדמיין ומוליך עצמו שולל, שעל אף כל ההצהרות... הצבא הזה הוא צבא ההגנה לעם ישראל.

מדיונים ווויכוחים שעדיין עולים מידי פעם, עם משפחתי, כשאני מבקר בארץ... הגעתי למסקנה שהמצב אבוד. חסר תקנה. שטיפת המוח של החינוך הממלכתי-צד"לניקי עשתה עבודה טובה; "אנחנו" חיילים ואזרחים ממושמעים כהלכה.  

במילים שלך, בכתבה: חבורה של "רובוטים" מאומנים היטב.

אם היו לעם ישראל (העם היהודי, לא הישראלי) חיילים כאלה... מן הסתם, היה מצבנו (בארץ ובישובים) טוב הרבה יותר.

דברים שרואים מכאן (מרחוק. מניו יורק)... כנראה, לא רואים משם (ישראל). גם כאן כואב הלב... וכשכואב הלב... צריך לצעוק, גם לבד.

יש לי תשובות לחלק מהשאלות שהעלית במכתב... והתשובות נעוצות במה שכתבתי כמה שורות למעלה.

אגב, המכתב פורסם באתר ערוץ שבע, שאני נמנע מלבקר בו, מפאת הנזק שהוא מסב לעם ישראל בגישתו הגזענית הבוטה והלא עיקבית. אולי יום אחד אוכל להסביר את עצמי טוב יותר ולפרט.

אירועי גוש קטיף וחוויותיי האישיות מהתנהלות המדינה, הביאו אותי להשקפה אנטי ישראלית - פרו יהודית.

המכתב שלך נכתב לפני יותר מארבע שנים, מה השתנה?

אולי תפתיע אותי לטובה?

סליחה שאני פסימי.

לפני שנה (אולי יותר) התחלתי לכתוב מכתב למשה זר, שאיים באיזושהי כתבה במעריב, שאם יהיה עוד פינוי... הוא יחזיר את תעודת המילואים שלו. 

נו, באמת...; את מי זה אמור להפחיד ולהרתיע?!?!?

לפני פינוי הגוש (קשה לי לקרוא לזה גרוש) אמרתי לאנשים, שהיה אולי מועיל... שכל הישראלים-היהודים, שלכאורה אוהבים את עם ישראל וארץ ישראל... ואולי אולי אולי יש להם קו אדום.... ושראו מה היה ואיך נגמר עם חבל ימית.... יקחו את המדים שלהם, יעמיסו על משאית, יחד עם תעודות המילואים ועם כל הציוד הצה"לי שברשותם... וישלחו אותם למשרד הרמטכ"ל, עם כיסוי תקשורתי. מחאה כזו של עשרות אלפים... אולי אולי אולי הייתה יכולה לזעזע ולהביע עד כמה הציבור כועס ומתנגד לתכניות. 

אבל הציבור צעק קצת ועשה הפגנה... והיו נאומים, והניפו דגלים...

בספר "בחוצות ורשה" תוהה המחברת, שהייתה בגטו ורשה... מה היה קורה אם המרד היה מתרחש זמן רב קודם, כשעוד היו בגטו כמה מאות-אלפים, ולא כשנשארה קבוצה קטנה אחרי שכל האחרים חוסלו.

גבי,

עדיין, איך לא... יש לי סימפטיה לחבר'ה הצד"לניקים. הרי גדלתי איתם, "התחנכתי" איתם... היינו בצבא יחד. חלמו וקיווינו יחד לעתיד טוב יותר.

אירועי גוש קטיף הביאו אותי למסקנה, שחשוב יותר להיות יהודי מלהיות ישראלי... ושהחוקים היהודיים חשובים יותר מהחוקים הישראליים.

ת'שמע, כשאני פוגש אנשים "משלנו", עדיין אני חש בהתגעגעות מסויימת לחברה, לאורח החיים...; אחרי הכל זו החברה היחידה שאי פעם הייתה לי... ואנשים יקרים למרות הכל.

... והעמידנו מלכנו לחיים טובים ולשלום,

ותקננו בעצה טובה מלפניך, והושיענו מהרה

כי אל שומרנו ומצילנו אתה,

בריאות

שבוע טוב

בשורות טובות

יהי רצון שנשתמע בטוב

* על הנ"ל השיב לי גבי (ותו לא), יומיים לאחר מכן:

יקח לי קצת זמן לעבור על הדברים שלך.  ברור לי שאתה בחור ש- "יש עליו".  נראה שדרכך מיוחדת / ייחודית משהו.  ברור שיש כאן שילוב של הובלה שלך יחד עם הקב"ה (איזשהו MIX).  בעז"ה המשך לחפש, להתקדם, לברר ולפעול למען שמו באהבה ומן השמיים יסייעו.

כל טוב,