יום שלישי, 22 במאי 2012

לאבד בלמים + בלם יד תוך כדי נסיעה

זה דבר מפחיד נורא.

נהגתי ברכב עם גיל רגיל (לא אוטומאט). זה היה במישור. מעט לפני צומת הכניסה לבתי הזיקוק במפרץ חיפה, נסעתי מדרום לצפון... הייתי בלחץ אטומי. לא נסעתי מהר מידיי. כל חלקיק שניה הוא קריטי לקבלת החלטות ולביצוע. אני זוכר שעברה בי מחשבה, שאני חייב לא לפגוע באף אחד ולא לגרום נזק לרכוש אחר, חוץ מלעצמי... ומקסימום, לדהור לתוך הקישון (באמת!). אבל למזלי הכביש מולי היה פנוי; פניתי ימינה בצומת, לתוך מפעל ידוע, שלמזלי שערי הברזל הגדולים היו פתוחים; סימנתי בתנועות ידיים היסטריות, ואולי גם בצעקות, למאבטח שעמד באמצע הכביש וסימן לי לעצור... שיזוז הצידה. למזלי הוא זז בלי לפתוח עליי באש. הייתה מיד עוד פנייה ימינה... ואז נגלה לעיניי מגרש החנייה של המפעל, ושם פשוט כיביתי מנוע, והרכב נסע עוד קצת ונעצר.
הגיעו אנשי האבטחה... ומישהו הביא לי מים...

זה אני כותב, בעקבות התאונה המזעזעת בטבריה.

כמובן, יש הרבה גורמים... ונכון שכולם חכמים להעביר ביקורת לאחר מעשה...
אך ראוי שאחד הדברים שיבחנו בוועדת החקירה שהקים משרד התחבורה, יחד עם משטרת ישראל... האם המוקדנית, אם הייתה מיומנת יותר, הייתה יכולה להדריך את הנהג באלו פעולות לנקוט באופן מיידי, כדי, אולי, למזער נזקים.

שוב ושוב, עולה התמונה שמוקד 100 לא מתפקד כראוי... ואני שואל, מתי, לעזאזל, נשמע ונראה שינוי?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה