בשביל מה אנחנו פה? מה היעוד שלנו? למי שייכת "הארץ"?

"וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ.  וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ..." (שמות י"ט ה'-ו')

רש"י:

ועתה – אם עתה תקבלו עליכם יערב לכם מכאן ואילך שכל התחלות קשות (מכילתא שבת פ"ז).  ושמרתם את בריתי – שאכרות עמכם על שמירת התורה.

רשב"ם:

כי לי כל הארץ – וכל העמים שלי ולא בחרתי כי אם אתכם לבדכם.

ספורנו:

ועתה אם שמוע תשמעו בקולי – לקבל עליכם התורה והמצוה.  ושמרתם את בריתי – ... והוא הברית שכרת אחר שאמרו נעשה ונשמע... באופן שלא אצטרך לעשות לכם כמו שעשיתי למצרים.  והייתם לי סגלה מכל העמים – אף על פי שכל המין האנושי יקר אצלי מכל יתר הנמצאים השפלים, כי הוא לבדו המכוון בהם, כאמרם ז''ל (אבות): חביב אדם שנברא בצלם.  מכל מקום אתם תהיו לי סגולה מכלם.  כי לי כל הארץ – וההבדל ביניכם בפחות ויתר הוא, כי אמנם לי כל הארץ וחסידי אומות העולם יקרים אצלי בלי ספק.

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים – ובזה תהיו סגולה מכלם כי תהיו ממלכת כהנים להבין ולהורות לכל המין האנושי לקרוא כלם בשם ה', ולעבדו שכם אחד...".

"וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי" (ויקרא כ"ה כ"ג)

רש"י:

כי לי הארץ – אל תרע עיניך בה, שאינה שלך.

רמב"ן:

כי גרים ותושבים אתם – אל תעשו עצמכם עיקר, אתם עמדי...

ספורנו:

כי לי הארץ – הגליל הוא ארץ ה' כי גרים ותושבים אתם עמדי.  באותו הגליל שאינו בכלל והארץ נתן לבני האדם.

חת"ם סופר: 

כי גרים ותושבים אתם עמדי פי' כביכול אני ואתם הם גרים ותושבים אם אתם תחשבו עצמיכם כתושבים בארץ להחזיק בה אזי אהי' אני כביכול ח"ו כגר וכאיש נדהם כגבור לא יכול להושיע, ואם אתם תהי' כגרים ועשיתם עצמיכם כשיריים אזי אני אהי' כתושב ביניכם להשרות שכינתי עליכם [תקס"א].

אברבנאל:

כי גרים ותושבים אתם עמדי – כלומר הרי אתם כאורחים בביתי ובארצי ואיך תמכרו אותה...

"בדרשה על פרשת בהר מדגיש הרב שך את המיוחד ביחס שלנו ל"בעלות" על ארץ ישראל, ושהבעלות היא על תנאי.  יכול להיות שהארץ מובטחת לנו לצמיתות, לאחוזת עולם, אולם רק בתנאי שנשמור את חלקנו בברית.  בדרשה על "פתח האוהל", הדגש הוא על פן אחר של התלות: הסכנה באשליה שכבר הגענו הביתה לישיבת קבע.  הוא מזהיר אותנו נגד בטחון עצמי מופרז ונגד הסכנה שבהתגרות בעמים שכנים.

ובכל זאת, הרב שך היה אופטימי – שאילולא כן לא היה בא לארץ כשברח מאירופה בשנת 1939.  באותם ימים גנרל רומל וצבא גרמניה איימו בכיבוש ארץ ישראל.  למרות זאת הרב שך התעקש לעלות לארץ ודחה עצות והצעות להתיישב בארצות הברית.  את דרשתו על פרשת בהר מסיים הרב שך באופטימיות: "אלו שיודעים את אמיתת היסוד הזה, מוטלת עליהם אחריות כבדה להרבות זכויות למען קיומו של כלל ישראל.  היות שאף המיעוט, בריבוי מעשיו הטובים, מסוגל להציל את הכלל כולו!" (מתוך הדיון "… כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי" הארץ – לו או לנו?)

          אפשר לקבל התרשמות לגבי מהו היחס לגויים מדברי הגמרא (מסכת סנהדרין ל"ט ע"ב):

"...שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים, דאמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: מאי? דכתיב: וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה (שמות י"ד כ').  באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא; אמר להן הקדוש ברוך הוא: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני?".

תהלים קכ"ב:

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ.  עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם.  יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו.  שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה'.  כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד.  שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ.  יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ.  לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ.  לְמַעַן בֵּית ה' אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ.

מלבי"ם:

שיר המעלות לדוד – מדבר בשבח ירושלים, מצייר את האומה בכללה כגוף אחד המורכב מאיברים פרטים שונים, וירושלים היא העיר שחוברה לה יחדיו ויתחברו האיברים הפרטים, להיות גוף שלם...

ירושלים – היא הבנויה כעיר שחברה לה יחדו – שאליה ובעבורה יתחברו האברים הפרטים של הגוף הכולל יחדיו להיות גוף אחד.  ששם – כי לשם עלו שבטים שבטי יה – והתחברו כולם ע"י העיר הזאת, עד שהיא עדות לישראל - שהם גוי אחד מתאחדים... להודות לשם ה' – עד שהתכלית הזה להודות לשם ה' הוא הכח הפנימי הקושר האיברים הפרטים, והוא חיי הגויה הכללית, והעיר ששם יתקבצו היא כמו הלב שבו תחול רוח החיים המחיה את הגויה ומקרב העצמות המפוזרות עצם אל עצמו... כי שמה ישבו כסאות למשפט – שהם הסנהדרין ושופטי ישראל, ומשם תצא תורה ודת ודין, ושמה ישבו כסאות לבית דוד – שמשם תצא ההנהגה הכללית לכל פרטי האומה.  שאלו – אחר שבאר שירושלים היא המעמדת חבור הגויה הכללית ואחדותה, אומר כמו שאם תשאל לשלום הגויה האישיית נשיב לו ששלומה תלוי אם האיברים והכחות שבגויה מקושרים ויש להם שלום יחדיו, כי בעת יעשה פירוד ביניהם אז יבא המות.  כן אם תשאלו לשלום ירושלים נאמר התשובה ששלומה תלוי אם ישליו אהביך – אם אוהבי ירושלים יהיה ביניהם שלוה פנימית – בזה תלוי שלום ירושלים, אחר שעקר ענין ירושלים היא אחדות האומה, וא"כ אם יתעורר בין אישיהם ריב ומדנים ופירוד לבבות לא נמצא שלום ירושלים, כי עקר שלומה היא אם היא כעיר שחוברה לה יחדיו, לא אם יתפרדו.  והנה יש הבדל בין שלום ובין שלוה, ששלום הוא השלום החיצוני ושלוה הוא השלוה הפנימית, אמר שע"י שישראל יהיה להם שלוה פנימית, שעז"א אוהביך – שיהיה אהבה ביניהם הגם שלא יהיה להם שלום עם אויביהם החיצונים זה יגרום שלום ירושלים החיצון, ואז ע"י שיהי שלום בחילך – החיצון בהחומה הסובבת את ירושלים ע"י שיתאגדו השבטים השוכנים סביב ירושלים ולא יהיה מצות ומריבות סביב חומתה בין שבט לשבט, עי"כ יהיה גם שלוה בארמנותיך – הפנימים.  למען אחי ורעי – אומר הנה מה שנוגע לתועלת הקיבוץ המדיני לטובת אחי ורעי אדברה נא שלום בך – היא תלויה בהשלום הנמצא בך שבזה ימצא מה שהוא מהמועיל להצלחה המדינית...

שלום, שלוה – שלוה היא שלות הגוף והבית בפנימותו, ושלום הוא השלום החיצון עם אויביו, שלו הייתי ויפרפרני.  ואני אמרתי בשלוי, על בריאת הגוף.  טוב פת חרבה ושלוה בה על שלום הבית.

 בחילך – החומה החיצונה שסביב חומת העיר, ויאבל חיל וחומה.  למען בית אלהינו – מה שנוגע לבית אלהים לצורך הטוב הנפשי והאושר הרוחני מהקדושה והנבואה והשכינה אבקשה טוב לך - זה תלוי בהטוב שיעשה במצות ובמעשים טובים.  אולם באר בזה כי התועלת המדיני המושג מירושלים הוא דבר גלוי ואין צריך לבקשו כמטמונים, כי הוא דבר מבואר, ואוכל לדבר ולבארו תיכף, אולם הטוב המושג מבית אלהים הוא דבר צפון שצריך לבקשו ולדרוש אחריו, כי ענינים האלהיים לא יושגו רק אחר הדרישה והחיפוש".

"ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" (תהלים כ"ט י"א)