זה מה שאמרה לי הבוקר, בהפתעה, טרמפיסטית שנאותה להצעתי לקחת אותה
טרמפ (מבלי שביקשה זאת).
יש בקמפוס שירות שאטל, אולם התדירות לא משהו. כשאני עם רכב, וממילא נוסע בכביש ההיקפי, במסלול
השאטל, אני מחפש טרמפיסטים בתחנות, ושואל אם ירצו לנסוע כמה תחנות קדימה, במקום להמשיך לחכות לשאטל הבא.
הפעם, היו בתחנה 3 סטודנטיות.
שאלתי אם מישהי תרצה להגיע עד לשער הראשי; אחת קפצה על המציאה, נכנסה לרכב, ובהבעה
מופתעת אמרה "זו פעם ראשונה שזה קורה לי"... שמציעים לי ככה טרמפ.
אמרתי, בשמחה... שכשאני בקמפוס... ככה אני נוהג בדר"כ... והלוואי
שעוד נהגים יעשו ככה. אמרתי לבחורה, שרק
צריך איכשהו להעלות את המודעות בין בעלי הרכבים הקבועים, ולפצוח בפרוייקט טוב ומועיל
שכזה.
אי אפשר לשנות את העולם ברגע.
מדובר בצעדים קטנים ובמחוות נקודתיות.
"לשנות את העולם", ולהרבות בו שלום ואהבה, זו לא הזיה ולא חלום רחוק. זה כאן ועכשיו ובידיים שלך! ... וכפי שזה מנוסח
בתורה:
"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת... לֹא נִפְלֵאת
הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם
הִוא... וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא... כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ
וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (ספר דברים, פרשת "נִצָּבִים", פרק ל'
פסוקים י"א-י"ד).
צריך יותר מודעות סביבתית, קצת יותר אכפתיות, ומעט רצון טוב... ואז,
השמים הם הגבול.
ברוך ה' שזימן בידי לעשות קצת טוב היום, ולהועיל למישהו.
לקריאה נוספת:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה