משה (מוסא) כפרי

נולד בחודש אדר 5689 / מרץ 1929 בקיבוץ עין חרוד.

נפגשו בשבוע שעבר במפגש אקראי.  חיכינו יחד, כ- 40 דקות בתור, ובתוך כך סיפר לי מקורות חייו.  היה מעניין, ב"ה.  רגע לפני שנפרדו דרכנו, הוציא מתיקו והראה לי שיר שכתב לזכרו של יצחק רבין:

ליצחק – שלום חבר

אנסה לגייס מילותיי ולהביע את שנרדם בי ברוב שנים והודחק / זה הרצון למעורבות למען, כי ראשונים תמיד היינו ועם השנים נשחק / כאז כן עתה אותך לחקות שאפנו, לעשות כיצחק. / לפתע, בן עוולה חייך לקח, הדק לחץ, עמד וצחק.

לא קל להאמין שזה קרה.  מותך בי אי-שקט יצר / שאלתי עצמי השאלה, האם ה"יהיה בסדר" הוא זה המוצר / של אותה שאננות ללא "רוח" עם נוחיות של טווח קצר / וכל נותרתי מתבטא כפייטן שאולי יוציאני מן המיצר.

בימי ראשונים, עוד בטרם תש"ח / מחממת תנועות הנוער אל שערי הפלמ"ח / עם נכונות חלוצית, לשדה, לבניין, והגב לא שח / בשילוב אימונים למיגון ומיעוט אמל"ח.

אחריך הלכנו, עם שדה, יגאל, מולה ושריג / ומכם למדנו מלאכת אריגת "האריג" / של חלוץ ולוחם שאין בו חריג / הנכון לעשות שריר אך גם נכון להבליג.

נערים היינו בעוזבנו בית חם ונוח.  מאז בגרנו / דמותך יצחק, בן-הארץ, חלוץ, לוחם, ליוותנו, אחריך, כל אמרנו / נצעד, נתחשל, ונחוש כי את "הגלות" מיגרנו / ובתום יום עמל ואימון סביב המדורה שרנו.

שרנו אותם שירים על ארץ מולדת / שרנו על עם בביתו וארץ עובדת / על בית ועץ ואומה קדימה צועדת / כך שר אותו דור שהקריב כל היקר לו, וזכות זו לך עומדת.

אותם ימים של אוהל סיירים ומדורה / דור חוצה בשבילי ארץ ובכיסו אין אגורה / שהמכנס כולו טלאי והחולצה חסרת צורה / הם הדברים שחישלונו ועיצבו החבורה.

הזמן במירוצו אל סוף תש"ז תובע גמר שלטון זרים / ושוב אנחנו ת"פ בראש בקרבות אכזריים. / נוכחותך בימי מצור ומצוק המורל מרים / אתנו הייתה בימי שרב וימי חורף קרים.

בחשכת אותם ימים היית אור לעיניים / עת פרצת המצור על עיר הנצח ירושלים / עיר בה נולדת ועליה הגנת – חי שמים / ומשם אל מרחבי הנגב נקראת, ארץ ללא צל ומים.

יצחק! דמותך ליוותנו בדרך אל המדינה / את אותם חולמים ולוחמים שהפכו אבן-פינה / ויצרו דפוסי-חיים עם "דינא דמלכותא דינא" / בעקבותיך הלכנו, בדרכך האמינה.

ואני, אחד מעם, מאותם של "אז" של תחילת היש בהתהוות / שאושרתי כבן הארץ ולא נצרכתי לחוק השבות. / בעקבותיך צעדתי בכוח המגן, בניין והתיישבות / ולפתע יתמתי, נותר חלל ריק, נרצחת ושלטה העצבות.

אתה הצופה בנו ממרומים, נקווה לא לאכזב / אותנו לימדת, כי יש מקום במרחב לכבשה ולזאב / ויש המחיר לשלום המונע צער ולב דואב / שלום שאליו חתרת ייזכר לעד, כי אותך העם אוהב.

ואתה, משכבך שלום, כי מלאכיו מעליך / אך ברכנו באותו "אחד", שינהיגנו והוא מנושאי כליך / שיש בן חזון ורמת אחריות כרוחב כתפיך / כי העם נזקק לצו "אחרי!" שיהי כאחריך.

הכותב היה חבר פלוגות ג', ה', הפלי"ם, וחטיבת הנגב

לקריאה נוספת,

על עוד איש מעניין שפגשתי בעבר, ראו יעקב ז'ק סטרומזה / Jacques Stroumsa(1913-2010)