יום שבת, 21 בינואר 2012

עב"ל 020026/96

ינואר 2012. "פגשתי" איש אחד (קראתי עליו ואח"כ אפילו יצא, שלא במתכוון, לדבר איתו באיזה עניין). שמו צלצל לי מוכר, ואחרי בירור הגעתי למסקנה, שאכן האיש הזה הוא אחד האנשים שפסקו נגדי ולרעתי בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים (020026/96). הפסדתי בדין; כשדרשתי ממדינת ישראל את "מענק עבודה מועדפת" שהמדינה הבטיחה לי (כחייל משוחרר); הבטיחה ולא קיימה. הבטיחה ויצאה כנגדי (ושכמותי) במערכה משפטית.

לטובתי היו שניים: השופטת אלישבע ברק (סגנית נשיא בית הדין) ונציג העובדים מרדכי נויוביץ. לרעתי ונגדי היו שלושה: השופט סטיב אדלר (נשיא בית הדין, השופט עמירם רבינוביץ', ונציג המעבידים ראובן מרחב.
הערעור היה ב- 1996 או 1997. פסק הדין ניתן ב- 2002!!! וגיליתי אותו במקרה, בדיעבד. אף אחד לא הודיע לי שפסק הדין ניתן.

זה היה אירוע/מקרה מכונן במיוחד.
עבדתי קשה כדי לייצג את עצמי, לאחר שבסנגוריה הציבורית דחו את בקשתי לייצוג (או איך שקראו לזה אז), ולאחר שקיבלתי דו"ח לא חיובי, לגבי סיכוי הצלחתי בתביעה הזו) מעו"ד פרטי.

ב- 2004, כתבתי ביקורת על השופט אדלר, באתר news.co.il (הייתי כעוס מאוד!), המובא פה במעט שינויים:
בערעור שלי (כתובע) ישבת בדין. אפילו פרוטוקול לדיון - אין! איזה צדק זה? האם ידוע לך, האם יכול להיות לך קצה קצהו של מושג, עד כמה פגעת בי? הגיע תורי לטעון, ונפנפת אותי חזרה לספסל בטרם פתחתי את פי: "אין זמן" אמרת, ועברת לתיק הבא? צדק? חוק? בושה וחרפה! עלבון צורם!
תיק: עב"ל 020026/96 - למה אין פרוטוקול? למה לא נתת לי את הזכות הבסיסית לטעון?
מי שהמתיק את הגלולה המרה, הייתה סגניתך - כבוד השופטת אלישבע ברק... שלצערי הרב, לא ישבה באי-הדיון האומלל ההוא. צל"ש אפשר לתת לכבוד השופטת. לא רק מסיבות אובייקטיביות שלי על כך שפסקה לטובתי (הייתה בדעת מיעוט, משום-מה), אלא, ובעיקר, משום שהודתה שטעתה, כשפסקה בעבר,  בטעות, בתיקים דומים למקרה דנן. אגב, פסק הדין ניתן כ-5 שנים אח"כ. למה עינוי הדין הזה?????????????????

עכשיו, כשחיפשתי חומר, לרשומה זו, נודע לי שב- 2010, פרש השופט אדלר מכס המשפט.

חיפשתי חומר על מה זה נציג ציבור? איך נהיים נציגי ציבור? מי רשאי להיות נציג ציבור? ועוד...
ומצאתי כתבה מעניינת (ולא מפתיעה) מלפני חודשיים בלבד(!!): "מה באמת תורמים נציגי הציבור בבית הדין לעבודה?"
דברי הסבר למועמד לתפקיד נציג ציבור. לפרטים נוספים ראו, בצד ימין למטה, בעמוד הבית של "אתר מערכת בתי הדין לעבודה".

התביעה הזו, הייתה "אירוע מכונן", כואב, עצוב וחשוב, שהשפיע על חיי בראשית דרכי. רמת האמון שלי במדינה נפגעה קשה. המצב החמיר, בהמשך החיים, כשפגשתי את פרופ' מרדכי שני.
בין לבין היו עוד אירועים, כמו גריעתי ממערך המבוטחים של קופ"ח מכבי, למרות ששילמתי, ללא רבב, במשך כל שנות חיי, את דמי החבר. יבוא יום (אם יהיה לי כח לזה, בלי נדר) ואספר עוד.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה